ברמת גן, בדירת 117 מ”ר שבה 4.5 חדרים ועוד מרפסת שמש ששטחה 12 מ”ר מתגוררים שרון גולן, מעצבת פנים, בן זוגה ושלושת ילדיהם. הדירה ממוקמת בבניין שעבר תמ”א, בקומה חדשה מעל הבניין המקורי. הדירה נקנתה בשלבי הבנייה ולכן הייתה כחומר ביד היוצר במובן חלוקת הקירות. בשלושה קירות מרכזיים בדירה הושאר בטון חשוף, ללא טיח שפכטל וצבע.

“מבחינה סגנונית, שנינו מתחברים לאווירה אורבנית ולשיק של ‘רחוב’, ולצד זה רצינו להרגיש שבגרנו וסוף סוף יש לנו בית אמיתי למשפחה. כך נוצר דיאלוג בין האזורים המחוספסים יותר, בעלי האמירה והצבעוניות הנוכחת, לצד האזורים המהוקצעים בקו נקי ושקט”, מתארת גולן את הקו העיצובי של הבית. “זוהי בעיניי ראיית מציאות מדויקת, תמיד יש משהו בפוקוס ומשהו ברעש כלשהו. היופי, העניין, התנועה – זו הדינמיקה”.

“לשנינו היה ברור שהדירה צריכה להיות פונקציונלית, להכיל חדר עבודה עבורי, ולשרת את הילדים (בשלב הגשת התכניות שני ילדים, ובמהלך הבנייה הריון משמח ותינוק נוסף התווסף למשפחה). יחד עם זאת שאפנו ליצור ‘חוויית משתמש’ שלא בהכרח סטנדרטית לדירת מגורים, אלא משלבת חומרים ואווירה שמושאלים ממקומות ציבוריים כמו חללים משרדיים, תעשייתיים ומסחריים.

“בנוסף, לאחר שנים של מחייה בדירת open space שבה המטבח היה פתוח לרווחה לסלון, הפעם רצינו ליצור הפרדה עדינה בין הפונקציות, כשהאתגר כמובן להשאיר חללים מרווחים לכל פונקציה.

“הדירה מכילה ‘איים’ של זיכרונות מנטליים עבורנו. ההשראה להעמדת הסלון, למשל, נובעת מערב קסום שבילינו במסעדה בטיול משפחתי באמירים ומהאווירה שהייתה בה, כמובן באינטרפרטציית חומרים לפי טעמנו. גם נישת ‘זיכרונות’ במסדרון מכילה פסנתר שירשתי מסבתי ז”ל, פסנתר שבמשך שנים יועד לי, אף שניגנתי כילדה אולי שנתיים. תקופה ארוכה הפסנתר התארח בביתה של חברה שמנגנת מאחר שלא היה לנו מקום עבורו. בתכנון הדירה הנוכחית הוחלט שהגיע הזמן להחזירו לחיקנו, ואולי אף להתחיל לנגן. עוד בנישה לוח מתכת ענק של תמונות משפחתיות”.