Warning: call_user_func_array() expects parameter 1 to be a valid callback, function 'wdc_no_more_jumping' not found or invalid function name in /home/sharonde/public_html/wp-includes/class-wp-hook.php on line 298

Warning: call_user_func_array() expects parameter 1 to be a valid callback, function 'wdc_no_more_jumping' not found or invalid function name in /home/sharonde/public_html/wp-includes/class-wp-hook.php on line 298
שרון גולן

052.365.5027

למה אני עושה את מה שאני עושה

 

למה אני עושה את מה שאני עושה | מהו עיצוב פנים בעיני

פוסט אישי במיוחד

SharonG-28.5.17-10newהרומן שלי עם עולם העיצוב נולד כמעט איתי. תמיד אהבתי יצירה מכל סוג,

כילדה שיניתי תכופות את חדרי בבית הורי (כולל כמה נזקים…אבל נדמה לי שנסלחו זה מכבר)

כשהגיע הזמן לצאת לעולם הבוגרים מצאתי שהשילוב בין הרצון והיכולת להניע פרויקט /אנשים / מצבים והחוש האסתטי תואמים לדרישות המקצוע 'עיצוב פנים', כבת למעצבת פנים ואדריכל- זה היה נראה הגיוני והפור נפל.

בחרתי ללמוד בחולון במוסד HIT, והגשתי מועמדות רק אליו. כשהתקבלתי על תנאי (בסיס מקום פנוי) לא אמרתי נואש. היה ברור לי שאני מתחילה ללמוד וכך היה.

כסטודנטית צעירה ונלהבת ,אי אז ב 1998 ,צללתי לתוך העולם האוטופי בו לכל פרויקט- אין מגבלת תקציב או זמן, יתרה מכך כל פרויקט דרש קונספט איתן כתנאי קיום.

עולם של מחשבה, של ביטוי עצמי בלתי מתפשר- מה עוד יכולה נפש יצירתית לבקש?

פרויקט הגמר שלי היה עיצוב בית ספר למחול (מקצוע שבחרתי לזנוח על רקע פרקטי ..וטוב, גם כשרון מאותגר משהו)

והופ- לעולם האמיתי,

SharonG-28.5.17-5-new

במקביל להתפתחות המקצועית בתוך מציאות של חללים תקציבים ולוחות זמנים מסוכמים,

החלה גם בגרותי הנפשית להאיץ התפתחות, הבטתי אל העולם בעיניים מפוקחות יותר, ככל שחלף הזמן וחלפו האירועים בעולמי הפנימי והחיצוני, כך גברה הסתירה הפנימית, והמצפון שלי ניהל איתי דיאלוג צפוף:

העולם בוער, הכלכלה בישראל מאתגרת, הביטחון- היכן הוא? , חוסר שוויון בהזדמנויות במגזרים (ומינים) שונים בחברה, עתיד ילדינו, ומה לא? שלל בעיות מאיימות להשתלט על מאגרי הדאגה הבלתי נדלה של פולנייה שכמוני…

ומה אני עושה כל יום?

מתלבטת בין בז'  ללבן שבור (מה פנטון היה אומר על זה?)

בוחרת בין ידית שקועה לבולטת

מתייסרת היכן להניח את האריח הראשון בריצוף בית  (וסליחה! הרווחים בין האריחים אינם שווים , יש לפחות פער של מילימטר שלם !)

הדפסים בטורקיז או מג'נטה לחדר של הילדה…?

והמצפון החצוף…. כל בוקר עם הקפה , נוחת לי על הכתף ומנקר לי בבועה!

SharonG-28.5.17-12new

האם אני פשוט שטחית? האם זוהי תרומתי לעולם? זה החותם שאת משאירה כאן? ספריות?? שטיחים?? טפטים..?? (זעקה המורדת בת ה 16 שלי מבפנים)

אחרי 16 שנים במקצוע, ועוד 4 שנות לימוד, בדקתי  את עצמי. הייתי מוכנה לכל תרחיש.

אפילו השתעשעתי ממש ברעיון שאעסוק במקצוע חלופי. אשכרה הייתה אופציה על השולחן.

נו, חשבון נפש. (יומולדת 40 וזה…)

זה לא היה פשוט.

פירקתי לגורמים כל חלקה מוכרת, ובמשך יותר משנה הייתי נוכחת נפקדת בשאלה הגדולה:

יחסינו (שלי ושל הבז') לאן?

מפה לשם , הגיעה התובנה והשמש הפציעה באור רך חד ומשכר.

אני יודעת שהרומן הזה עם העיצוב הוא באג. הבאג הכי מושלם שניתן לדפוק איתו מערכת.

כל הרעיון בעיצוב הוא להעביר את הצרכן חוויה , לתת לאדם שמולי הזדמנות להשראה, להעיר מתרדמת,

כצרכנית עיצוב כפייתית (בכל מיני תחומים) אני יודעת שבשביל הזן הזה שלנו זהו סם.

לשבת בבוקר עם הקפה ולהסיט לרגע את העיניים מהחדשות החובטות בנשמתנו, להתמסר לצילום אומנותי, חלל יפיפה שניתן לדמיין את הדמות הקפואה שבו מתהלכת , צילום של שמלה מהוקצעת שהטקסטורה שלה קופצת החוצה ומדגדגת לי באצבעות, סט כוסות חתיכי בקו גיאומטרי מושלם,

והנה…חפנSharonG-28.5.17-16newתי את הלב בענן של צמר גפן. נתתי לו מזור , תקווה , ואוויר צח להתחיל את היום, לחשוב , מנקודת מבט שפויה ונעימה יותר.

יש שיאמרו בת יענה.

קראו לזה אסקפיזם.

אני יודעת שזאת מלחמת האור על החושך.

ואני כאן כדי לנצח!

אני יודעת שכל הפונה למעצב פנים הוא מהזן שמאמין בשינוי לטובה, ביכולת לשפר ולהשתפר, וזה לא מובן מאליו.

כשאני מתארחת בבית של חברים ששיפצו או רכשו ספה או שולחן חדש, אני יודעת שהם מצפים למוצא פי המלומד (סוג של) ותמיד אחמיא ואשמח למראה הדבר -גם אם אינו תואם את טעמי האישי- ולו כי כאן גרים הרצון , האמונה והיכולת. וזה כשלעצמו פשוט יפה בעיני.

אפילו את החברים בקבוצות הפייסבוק של 'משוגעים על עיצוב פנים', 'חייבת כזה הביתה', 'טיפים לעיצוב וטיפוח הבית' …בהתחלה סלדתי, הפניתי עורף באומרי- הם מנסים לשנורר טיפים בדקה על ידע שאיש מקצוע הזיע שנים לאסוף…אבל אני רואה את  אלפי האנשים שגם אם תקציבם אינו עומד להם – הם לא מוותרים! ונמסה. הם יאספו רהיט ישן מהרחוב, ישייפו ויצבעו אותו בלילות כשהילדים שכבו לישון, ילקטו וילון מכאן ותמונה משם, וישלטו בממלכה הפרטית שלהם ביד רמה. זה לא סתם חיובי, זה מעורר השראה.

מבחינתי לתת למשפחה 'חלוקת קירות' שעושה סדר בהתנהלותם זאת זכות.

לא פעם ראיתי את הניצוץ בעיניה של לקוחה שיודעת שהקיר הדקורטיבי הזה /האי המרווח במטבח הזה/ הכורסא המדויקת לה עם המנורה מעל- הניצוץ של ההתרגשות שמישהו סוף סוף הבין מה חסר לה.

ראיתי לא פעם  שמאחורי עיניהם הבורקות של לקוחותיי כאילו יש סוד, ושהגשמת הפריט בו ייתקלו כל בוקר מחדש יהיה כתזכורת נצחית תלויה על קיר ל'אני החדש' הזה שרצו לממש, וזה ייתן להם את הדרייב להגשים הלאה את כל מה שחיכו להגשים.

ליצור מיקרוקוסמוס שלם לאנשים, לתת להם את הנכון להם ,למצוא פתרון לחוסר, ולפסל להם חלל שירגש אותם- זה לא פחות מתרפויטי. ממש אפקט הפרפר בעיני.

אז אני אמשיך להתלבט לי בין כחול נחל לכחול אוקיינוס, ובין גמר חלק למגורען, בלב שלם.

SharonG-28.5.17-15newSharonG-28.5.17-18new

אני אגלה כאן, המקצוע הזה הוא לא רק אוקיינוסים,

כל צילום של דירה שעוצבה צרוב בלא פחות מזיעה ומאמץ עילאי. מהמוני פרטים, המון דמויות, ספקים, טלפונים, שרטוטים, דוגמאות חומרים שנערמות בבגאז' חרף עיניו המיואשות של בעלי,

ומה עם ימים שלמים של פיקוח באתרי בנייה בחום או בגשם? בלי מיזוג? בלי מקום לעשות פיפי?

לפעמים עם כרס הריון שמאיימת על שיווי המשקל? מה עם אינספור בעלי מקצוע שיעמידו לדיון כל החלטה מובנית לרעיון שרקחת  לפני חודשים? טלפונים פתאומיים כשאת בגן שעשועים עם הילדים שמבשר 'מחר יוצקים!! חייבת להגיע עם תכניות!!', או 'הרגע הגיע המתקין ויש בעיה. הזמנו שיש אפור אבל הגיע חום!'

ואחרי כל זה עוד ימשיכו לחשוב שעיצוב פנים זה להתאים כרית לוילון, ולטייל באולמות תצוגה מצוחצחים עם אספרסו מהביל ביד.

אספר כאן ,שתמונה שנשלחת לפרסום במגזיני עיצוב אפשר שיחלפו חודשים ארוכים עד שתפורסם בשל העומס- וכך החדשנות שבחרתי בה לפני שנתיים תפורסם כשכלום בצילום כבר לא חדשני…לכי תסבירי.

לכי תסבירי שיש פרויקטים שאחרי בנייה וחשמל ואינסטלציה- אופסס נגמר התקציב ואחרי שנה-שנתיים של מאמץ אין מה להראות ואין מה לצלם…

לו רק תיקי העבודות האלגנטיים והדוממים באתרי העיצוב יכלו לדבר…

איפה אתן מעצבות, מזדהות? תנו יד לאחות למסע.SharonG-28.5.17-23-2new

לא הכל פשוט.

אבל כשיש את הבאג יש את הבאג.

לתת השראה.

לתת למתבונן את הניחוח שמפיץ הצילום המופלא הדומם , לייצר תדר חדש ואולי מוטיבציה, רעיון, שיר בלב…זאת משימה שדבר לא יניא אותי ממנה.

לתת פייט לחדשות המדכאות, לחוסר ולאזלת היד שסביבנו זאת זכות גדולה.

לכל מאמץ יצירתי בעולם , גדול כקטן, יש חשיבות ראויה להערכה. עשו לי טובה והעריכו גם אתם כל מאמץ יצירתי שנקרה בדרככם. זה מקור הטוב של כולנו.

הצילומים המצורפים, כולל הצילום שלי, בניצוחה של שירן כרמל, מתוך הסטודיו שלי.

שלכם, שרון גולן,

מעצבת פנים.

  1. לפרטים נוספים או ייעוץ ראשוני חינם השאר פרטים ואחזור אליך בהקדם